מחקר ישראלי מצא שעיסוק ההורים מנבא הישגים יותר מהשכלתם, אבל אינו קובע גורל
10,336 תלמידים עמדו במרכז הבדיקה, והממצא שעלה ממנה מפנה את המבט אל מקום העבודה של ההורים. מחקר חדש של מוסד שורש, שסוקר השבוע בכלכליסט, בדבר ובג׳רוזלם פוסט, מצא כי תחומי העיסוק של ההורים קשורים להישגי ילדיהם במבחני פיזה בעוצמה העולה על זו של השכלתם. לצד הממצא, החוקרים מדגישים גבול ברור: קשר סטטיסטי אינו הוכחה לכך שמקצוע ההורה הוא שגורם להצלחה או לקושי בלימודים.
את המחקר ערכו אריאלה סבין, פרופסור איל קמחי ופרופסור דן בן דוד. הם בחנו נתונים של תלמידים בני 15 שנבחנו בעברית, וששני הוריהם היו מועסקים. כלומר, מדובר באוכלוסיית מחקר מוגדרת. המסקנות אינן תיאור של כל ילד בישראל, ובוודאי אינן נוסחה שבעזרתה אפשר לחשב את עתידו של תלמיד לפי תפקיד הוריו.
המספר הבולט דורש לקרוא גם את האותיות הקטנות
לפי מחקר מוסד שורש, עיסוקי ההורים אחראים לכדי 45 אחוזים מהשונות שהמודל הסטטיסטי מצליח להסביר בהישגים, לעומת כעשרים ואחד אחוזים המיוחסים להשכלתם. אלא שהמודל כולו מסביר כחמישית מהשונות הכוללת. לכן, אין פירוש הנתון שמקום העבודה של ההורים מסביר כמעט מחצית מכל ההבדלים בין התלמידים.
זו הבחנה שמשנה את משמעות הכותרת. החוקרים משווים את חלקם היחסי של גורמים בתוך החלק המוסבר, ולא מחלקים בין המקצועות את כל הסיבות להצלחה בלימודים. נותרת שונות רבה שהמודל אינו מסביר. ממילא, אין בסיס להפוך את התוצאה לתווית אישית או להניח שתלמיד מסוים מוגבל בגלל עיסוק משפחתו.
אפשר להמחיש את ההבדל בחישוב: 45 אחוזים מתוך כחמישית הם כתשעה אחוזים מהשונות הכוללת. זהו חישוב מקורב של המערכת על סמך נתוני המחקר, ולא אומדן נפרד של השפעה סיבתית. הוא מראה מדוע צריך לשאול תמיד מהו השלם שאליו מתייחס אחוז שפורסם. גם נתון שנראה גדול מאוד יכול לתאר חלק בתוך חלק, והפרשנות משתנה כשמחזירים אותו למסגרת הנכונה. מכאן גם חשיבותה של קריאת הממצאים לצד שיטת המחקר, במקום להסתפק בדירוג מקצועות לפי התוצאות.
לפי הסיקור בכלכליסט, חלקו של עיסוק האב בתוך השונות המוסברת הגיע לכשלושים ושלושה אחוזים, ושל עיסוק האם לכשנים עשר אחוזים. בהשכלה התקבלה תמונה הפוכה: חלקה של השכלת האם היה גדול מזה של השכלת האב. הנתונים מתארים דפוס שנמצא בניתוח, ולא מדרגים את חשיבותו של כל הורה בחיי הילד.
מי נכלל בבדיקה, ומי נשאר מחוץ לה
הנתונים מגיעים מארבעה מחזורי פיזה בשנים 2012, 2015, 2018 ו 2022. כפי שמפרט הג׳רוזלם פוסט, פיזה בוחן קריאה, מתמטיקה ומדעים בגיל 15. החוקרים הביאו בחשבון גם מאפייני רקע, ובהם השכלת ההורים, ארץ לידה, ספרים בבית וגישה למחשבים ולאינטרנט. הכנסת המשתנים האלה מאפשרת השוואה מורכבת יותר מהעמדת שתי קבוצות זו מול זו לפי המקצוע בלבד.
עם זאת, לפי אותו דיווח, הניתוח לא כלל בקרה ישירה על הכנסת משק הבית. גם תלמידים שנבחנו בערבית לא נכללו במדגם. החוקרים הסבירו זאת בפערים שעלו במחקר קודם בין דיווחי תלמידים על השכלת הוריהם לבין נתונים רשמיים. ההגבלות האלה חשובות במיוחד כשמנסים להסיק מסקנות על מערכת החינוך כולה.
גם התקופה שנבדקה מחייבת דיוק. זהו מחקר חדש על נתונים משנים קודמות, ולא מדידה של מצב תלמידי ישראל באוקטובר 2026. פרסום הממצאים כעת אינו הופך אותם למבחן של שנת הלימודים הנוכחית. אפשר ללמוד מהם על קשרים ארוכי טווח, אך לא לייחס להם שינוי שהתרחש בכיתות בחודשים האחרונים.
ההשוואה אינה מול התלמיד הישראלי הממוצע
בדיווח בכלכליסט בלטו הישגים גבוהים יחסית בקרב ילדים לאבות העובדים באקדמיה, במדע ובמחקר, וכן בטכנולוגיה, במידע ובתוכנה. ההפרשים שנמסרו היו כ 7.3 אחוזים וכ 6.8 אחוזים, בהתאמה, לעומת קבוצת ההשוואה ובכפוף למשתני הרקע. נמצאו קשרים חיוביים גם בתחומי ההנדסה, הפיננסים והבריאות.
הג׳רוזלם פוסט מסביר שקבוצות ההשוואה נבנו לצורכי המחקר, בנפרד לאבות ולאימהות, ואינן מייצגות את ההורה הישראלי הממוצע. לכן, שיעור גבוה יותר בהשוואה לקבוצה מסוימת אינו שקול לאותו פער מעל הממוצע הארצי. גם אין לקרוא את האחוזים כאילו מדובר בתוספת זהה של נקודות פיזה.
בדבר דווח גם על הישגים נמוכים יחסית בקרב ילדים לאימהות העובדות בחינוך לגיל הרך וכעוזרות הוראה. לצד זאת הודגש כי המחקר אינו קובע שעבודת האם בתחומים האלה גורמת להישגים הנמוכים. האזהרה הזאת היא חלק מהממצא עצמו: בלי בירור של תנאי המשפחות וההבדלים ביניהן, יהיה שגוי להפוך מתאם לביקורת על הורות או על מקצוע.
מה אפשר לעשות עם הממצא בכיתה
פרופסור קמחי הציע בראיון לדבר כמה הסברים אפשריים לקשר שנמצא. לדבריו, הורים יכולים לסייע לילדיהם באמצעות משאבים כספיים או באמצעות זמן, ליווי וחניכה. הוא העלה גם אפשרות שמדידה לפי סוג התואר בלבד מחמיצה הבדלים באיכות ההשכלה ובתחום הלימודים, הבדלים שבאים לידי ביטוי בהמשך בתעסוקה. אלה הסברים אפשריים, ולא מנגנונים שהמחקר הוכיח.
מכאן עולה שאלה שימושית למנהלי בתי ספר: איזה מידע חסר כשמנסים להבין מדוע תלמיד מתקשה. רמת ההשכלה של ההורים יכולה להיות נתון רקע, אבל היא אינה תחליף לשיחה על הצרכים של הילד, על התמיכה הזמינה לו ועל הקשיים שהוא מתאר. גם תואר מתקדם בבית אינו מבטל צורך בעזרה, ועבודה שאינה אקדמית אינה מעידה על יכולת לימודית נמוכה.
להורים עצמם, אין במחקר המלצה להחליף מקצוע כדי לשפר ציונים. השאלה המעשית היא מה נדרש לתלמיד המסוים, ומה בית הספר יכול לספק לו בלי להניח מראש מה משפחתו מסוגלת להשלים. קמחי אמר לדבר שתפקיד מערכת החינוך הוא לצמצם את הקשר בין נקודת הפתיחה המשפחתית לבין ההישגים. כך חוזר המחקר אל הכיתה: השימוש המועיל בנתוני הרקע הוא לזהות תמיכה חסרה, ולא לקבוע מראש עד לאן ילד יוכל להגיע.
