EnglishFrançaisiljournal.com

היומן הישראלי

מחירי הדירות במרכז: למה דירת 2 חדרים עדיין יקרה גם כשהשוק נרגע

איור: בניין מגורים קטן עם מעלית, מפתח ובית קטן
איור להמחשה: בניין מגורים קטן עם מעלית, מפתח ובית קטן

השלט ״למכירה״ תלוי על המרפסת כבר שבעה שבועות. לפני שנתיים הוא היה יורד אחרי שלושה ימים. ובכל זאת, מי שמתקשר למתווך ומציע מחיר נמוך משמעותית שומע את אותה תשובה מנומסת: ״יש עוד מתעניינים״. שני המשפטים נכונים באותו רגע, וזה בדיוק הפרדוקס של שוק הדירות במרכז הארץ עכשיו.

השוק נראה שקט יותר משהיה בשיא. פחות מכרזים שנסגרים ביום אחד, יותר דירות שנשארות בלוח שבועות, ופחות סיפורים על זוגות שמגיעים לסיור עם צ׳ק ביד. מי שקורא רק את הכותרת על ״האטה״ מסיק שהמחירים בדרך למטה. מי שמחפש דירת שני חדרים בקומה עם מעלית, חניה ומחיר שמתיישב עם שכר מקומי מגלה משהו אחר לגמרי: הביקוש לא נעלם. הוא פשוט נהיה בררן.

האטה ששמה מסכה

כשמספר העסקאות יורד, נוטים לחשוב שהמחיר יורד יחד איתו. אבל עסקה שלא נסגרת היא לא עסקה זולה. היא עסקה שלא קרתה. ברמת גן, בגבעתיים, בפתח תקווה הקרובה לרכבת ובחלקים של נתניה שצמודים לקו החוף, הקונים לא עזבו את השוק. הם הפסיקו לרוץ. הם מגיעים לסיור עם רשימה, שואלים על ועד הבית, מבקשים לראות את חדר המדרגות לפני הסלון, ויוצאים בלי להבטיח כלום.

המוכר, מהצד השני, עדיין זוכר את המספר ששמע מהשכן לפני שנתיים. הפער בין שתי הזיכרונות האלה הוא מה שמשאיר שלטים על מרפסות.

למה דווקא הדירות הקטנות לא זזות

הנה מה שמפתיע את רוב מי שנכנס לשוק בפעם הראשונה: הדירה הקטנה, זו שאמורה להיות ״הכניסה הזולה״, היא לעיתים המוצר הכי עיקש במחיר. דירה של 40 עד 55 מ״ר עם שני חדרים היא המוצר שהכי חסר. ומי רוצה אותה? כמעט כולם.

זוגות לפני ילד שני. גרושים שמחפשים בית קרוב לילדים. משקיעים קטנים שמעדיפים שוכר יציב על פני דירה גדולה שקשה להשכיר. הורים שקונים לילד שמתחיל ללמוד או לעבוד במרכז. אף אחד מהם לא מתחרה על פנטהאוז. כולם מתחרים על אותו מלאי מצומצם, בבניינים ישנים יחסית, בני 15 עד 25 שנה, שכבר יש בהם מעלית וחניה.

ופה נכנס הפרט הקטן שמכריע עסקאות: מעלית. בניין בלי מעלית יוצא מהמשחק של חלק גדול מהקונים, מהורים עם עגלה ועד מי שחושב על עשר שנים קדימה. בניין עם מעלית נשאר יקר גם כשמספר העסקאות יורד, כי מספר הדירות שעונות על הדרישה לא גדל.

הבנייה החדשה לא סוגרת את החור

אפשר היה לצפות שהמנופים יפתרו את הבעיה. במרכז הארץ רואים אותם כמעט מכל חלון. אבל תסתכלו על התוכניות: הרבה מהבנייה החדשה היא של שלושה וארבעה חדרים, או של מיזמי התחדשות עירונית שעדיין לא אוכלסו. גם כשיש בפרויקט דירות קטנות, הן מעטות, והן נמסרות בעוד שנים.

ומי שצריך לגור עכשיו? הוא לא יכול לחכות לטופס 4. הוא משלם על מה שכבר עומד, עם המעלית הקיימת, הצנרת הקיימת והשכנים הקיימים. זה ההסבר הפשוט לכך שההיצע העתידי לא מוריד את המחיר של ההווה.

איפה המחיר כן נשבר

אז האם אין ירידות בכלל? יש. רק שהן לא מופיעות איפה שמחפשים אותן. הן מופיעות קודם בדירות עם חיסרון ברור, כזה שאי אפשר להסתיר בתמונה רחבה: קומת קרקע בלי גינה שקטה, כיוון אוויר חסום, בניין בלי חניה ברחוב שאין בו חניון ציבורי, או נכס שדורש שיפוץ מלא לפני שאפשר להיכנס אליו.

מוכרים שמתעקשים על מחיר השיא של לפני שנתיים פוגשים שתיקה. לא מיקוח, לא הצעה נמוכה. שתיקה. ומוכרים שמורידים מעט את המחיר ומשאירים את הדירה במצב שאפשר להיכנס אליו מחר בבוקר? הם סוגרים. לא תמיד מהר, אבל סוגרים.

לקונה זה אומר משהו חשוב: המיקוח עבר מהכרזה כללית על ״שוק קונים״ לבדיקה פרטנית של כל דירה. שמאי, בדק בית וקריאה של פרוטוקולים של ועד הבית שווים יותר מסיור של עשר דקות ותחושת בטן.

משכנתא, הון עצמי והשכירות שמסרבת לרדת

יש עוד שחקן שקט בסיפור: שוק השכירות. גם כשהריבית לא בשיא, ההחזר החודשי על דירה קטנה במרכז עדיין גבוה משכר הדירה של אותה דירה בדיוק. מי שנכנס לעסקה בלי כרית מזומן מגלה מהר שהבנק לא מתעניין בתחושת הדחיפות שלו. הבנק שואל על יציבות הכנסה, על הלוואות קיימות, ועל מה יקרה אם משהו ישתבש.

והשכירות? היא לא קרסה. שוכרים שמצאו דירה טובה מעדיפים לחדש חוזה ולא לצאת לשוק, וכל חידוש כזה מוריד דירה אחת מהלוח. כך נוצר מצב שבו פחות אנשים קונים, אבל גם פחות דירות מתפנות. התוצאה היא שוק דו קומתי: עסקאות איטיות במחיר כמעט מלא לנכס הנכון, ועסקאות שפשוט לא קורות לנכס עם פגם.

שלושה מספרים לפני שמגישים הצעה

אם יש משהו שכדאי לקחת מכאן, זה הרגל. לפני כל הצעה, שלושה מספרים חשובים יותר מכל שיחה עם המתווך.

הראשון: המחיר למ״ר בעסקאות שדווחו בבניין וברחוב בשנה האחרונה. לא במודעות, בעסקאות. המודעה היא משאלה. העסקה היא עובדה.

השני: עלות השיפוץ האמיתית, אם הדירה לא מוכנה. לא ״צריך רק צבע״, אלא הצעת מחיר של בעל מקצוע שראה את הצנרת והחשמל.

השלישי: גובה ההחזר החודשי בריבית שמרנית, לא בריבית שמופיעה בפרסומת. אם המספר הזה לא עובר בשלום חודש שבו המזגן התקלקל והרכב נכנס למוסך, הדירה גדולה מדי על התקציב, גם אם היא קטנה במטרים.

דירת שני חדרים במיקום טוב יכולה להיות החלטה סבירה מאוד. היא כמעט אף פעם לא ״מציאה״ רק בגלל שהשוק נרגע. והשלט על המרפסת? הוא ירד בסוף. השאלה היא רק באיזה מחיר, ומי יתעייף קודם.

לכל הכתבות

עוד באתר

תצוגה ונגישות

גודל הטקסט: 100%

הבחירות נשמרות במכשיר הזה בלבד. פרטים נוספים בעמוד הצהרת הנגישות.

יש לכם סיפור בשבילנו?

רעיון לכתבה, תיקון או שאלה על האתר? אפשר לכתוב לנו בוואטסאפ, ואנחנו נחזור אליכם.