אנגלית ומתמטיקה: למה שעת אחר הצהריים לא מחליפה מורה

יום שלישי, חמש אחר הצהריים. ילד בכיתה ו׳ יושב מול מורה פרטי לאנגלית, עיניים חצי עצומות. הוא יצא מהבית בשבע וחצי בבוקר, היה בבית הספר עד שתיים, בחוג כדורגל עד ארבע, ועכשיו זה. ההורים שלו משלמים על השעה הזו סכום לא קטן, מתוך דאגה אמיתית לעתיד שלו. והוא? הוא סופר את הדקות.
השוק הפרטי סביב אנגלית ומתמטיקה בישראל גדול, והסיבה פשוטה: ההורים מפחדים מהבגרות. ולפעמים, הם מתחילים לפחד ממנה מוקדם מאוד, כשהילד עוד בבית הספר היסודי. הפחד הזה מובן לגמרי. מה שפחות מובן הוא הקנייה האוטומטית של עוד חוג, ועוד שיעור, כאילו כל שעה נוספת היא בהכרח שעה טובה.
הפחד שמתחיל בכיתה ד׳
אנגלית ומתמטיקה הן ״המקצועות הגדולים״. כולם יודעים שהן חשובות לבגרות, לאוניברסיטה ולעבודה. ולכן כשילד מקבל ציון נמוך במבחן אחד, הרבה הורים קופצים ישר למסקנה: צריך מורה פרטי. לפעמים זה נכון. לפעמים זה בדיוק ההפך ממה שהילד צריך.
מתי השעה הנוספת באמת עובדת
יש מצבים שבהם שיעור פרטי הוא השקעה מצוינת. כשיש חור נקודתי וברור, נושא מסוים שהילד לא הבין, והמורה הפרטי רואה את המבחנים של בית הספר ועובד איתם, ולא מלמד מסלול מקביל משלו.
הדוגמה הכי פשוטה: חצי שעה על שברים, בדיוק בשבוע שבו הכיתה לומדת שברים, שווה הרבה יותר משעה שלמה על נושא שהילד עוד לא הגיע אליו בבית הספר. ולכן התנאי החשוב ביותר הוא תיאום עם המורה בבית הספר. זה לא בונוס נחמד. זה מה שהופך את השיעור הפרטי ממסלול נפרד לחיזוק אמיתי.
כשהחוג הופך לרעש
ועכשיו לתרחיש ההפוך, שנפוץ יותר ממה שנדמה. ילד שיוצא מהבית בשבע, חוזר בארבע, ויושב בעוד שיעור בחמש, לא קולט. הוא נוכח, אבל לא באמת שם. הוא מסיים את השיעור עייף, ולאט לאט מתחיל לשנוא את המקצוע עצמו.
והנה האבחנה שהורים רבים מפספסים: פער שנראה מבחוץ כמו עצלות או ״חוסר ריכוז״, הוא לפעמים פשוט לוח זמנים עמוס מדי. ובמקרים כאלה, דווקא ההחלטה להוריד חוג אחד יכולה להעלות ציון. זה נשמע הפוך, אבל ילד שנח, לומד טוב יותר.
אנגלית לדיבור או אנגלית לבגרות?
יש שאלה אחת שכדאי לשאול לפני שנרשמים לכל קורס אנגלית: מה המטרה? אנגלית מדוברת, שמאפשרת לילד לדבר בביטחון, ואנגלית של דקדוק ומבחנים, שמכינה לבחינות, הן שני מוצרים שונים לגמרי. שניהם לגיטימיים. הם פשוט לא אותו דבר.
הורה שקונה ״אנגלית״ בלי להגדיר אם המטרה היא דיבור או הכנה למבחן, מקבל בדרך כלל תוכנית אמצע שלא עושה אף אחד מהדברים עד הסוף. כדאי לבחור. וילד בכיתה ה׳ לא חייב את שני המסלולים במלואם, במקביל, כבר עכשיו.
שתי שאלות לבית הספר לפני שמשלמים
לפני שמוציאים כסף על שיעור פרטי, יש שתי שאלות ששווה לשאול את בית הספר. הראשונה: האם יש שעת תגבור במקצוע? הרבה בתי ספר מציעים תגבור, וחלק מההורים פשוט לא יודעים על כך. השנייה: האם אפשר לראות דוגמה למבחן שמחכה בהמשך? זה ייתן תמונה ברורה של מה הילד צריך לדעת.
ואז מגיעה ההחלטה. אם אין מענה בבית הספר, והפער אמיתי, החוג הפרטי מוצדק לגמרי. אבל אם יש תגבור, והילד לא מגיע אליו כי הוא בחוג אחר באותה שעה? הבעיה היא לא חוסר בשעות לימוד. הבעיה היא סדר היום. והילד ההוא מיום שלישי בחמש, אולי בעצם צריך שעה אחת של מנוחה. היא תהיה השיעור הכי משתלם של השבוע.



